הארוסה הסודית

פרק 1

לקסינגטון

אני מצטמרר בהתרגשות כשאני מקליד. הקוד שלי ממוטט את

מערכת האבטחה שלנו שורה אחרי שורה. מטומטם בעיני שאני

צריך בכלל לפרוץ למערכת של המשפחה שלי, וזה אפילו יותר

מטומטם כי נדרשו לי כמה שבועות טובים עד שהצלחתי לפרוץ

אותה. בזבזתי מאות שעות בחיפוש אחרי נקודות תורפה במערכות

שבנה מנהל מערך האבטחה שלנו, ולא מצאתי כלום.

עד עכשיו.

אני כותב את השורות האחרונות של הקוד בלב משתולל. אני

בטוח שהן יאפשרו לי להתחבר למחשב של סבתא שלי. אני מותח

אצבעות, שואף בחדות ולוחץ על "אנטר".

"תודה באמת," אני לוחש כשהמסך שלי מהבהב לשבריר שנייה

ואז מציג לי את מסך הבית של המחשב של סבתא. אני מרגיש

כמעט אשם למראה התמונה של ההורים שלי עם ששת ילדיהם

ולרגע שוקל לוותר על זה, אבל הצורך לשלוט בחיים שלי מטביע

את רגשות האשם האלה.

השיער שלי סומר ממתח כשאני מחטט במחשב של סבתא. אני

מנסה לערוך את החיפוש הכי יסודי שאני יכול לערוך במסגרת

הזמן המוגבל שיש לי, וכל שנייה שחולפת מתסכלת אותי עוד

יותר. "איפה את מחביאה אותה, סבתא?" אני לוחש ומקליד יותר

מהר, יותר בלחץ.

אני מציץ בתכשיט המורשת שירשתי מסבא שלי, שעון יד

בעיצוב של לוֹרִיֶיה, ורואה את מחוג השניות זז בקצב אחיד בלי

לפספס. ראש מערך האבטחה שלנו, סילאס סינקלייר, יבין בקרוב

מה אני עושה ויעיף אותי החוצה, אז אני מניח שיש לי לכל היותר

שלוש דקות למצוא את המידע שאני מחפש. "פאק," אני רוטן

כשהמסך הפנימי שלי מתחיל להבהב.

אני מזדקף במקום כשבִּ ילבִּ י, המזכירה הרובוטית שלי, קוראת

בשמי והקול שלה מהדהד מהרמקולים במעבדה. "לקס, סינקלייר

אבטחה זיהו פריצה למערכות והם עובדים על הטיפול בה. לא

ייקח להם הרבה זמן להוציא אותך מהמערכת," היא אומרת לי.

"להערכתי נשארו לך עוד שתי דקות."

"לעזאזל איתך, סילאס."

אני עובד מהר יותר ומחפש במערכות של סבתא אחר כל

אזכור של השם שלי, וזה קשה כי יש אלפים כאלה. אתה יכול

להיות כותב הקוד הכי טוב בעולם, אבל בלי אסטרטגיה אתה לא

שווה כלום, וכרגע ככה בדיוק אני מרגיש.

"נו כבר," אני לוחש ומתמלא במתח עם כל שנייה שעוברת

בלי שאגיע לתוצאה. "איפה את?"

המסך מהבהב בדיוק כשאני פותח קובץ שנראה מבטיח, והלב

שלי כמעט מפסיק לפעום. נשארו לי רק עוד כמה שניות לכל

היותר, אבל נראה שזה בדיוק הזמן שהיה נחוץ כדי למצוא את

מה שאני מחפש.

רָאיָה לוּאיס.

אני מחייך לעצמי כשהמסך משחיר וכבה. הסיפוק מתפשט

מהחזה שלי לכל שאר הגוף. "רָאיה," אני לוחש. אני מרגיש כמעט

חוטא כשאני אומר את שמה בקול עוד לפני שאני אמור בכלל

לדעת מי היא. אני נשען לאחור בכיסא ומביט בתקרה, והמחשבות

מסתחררות לי בראש. "אז מי את, רָאיה לואיס?"

בני המשפחה שלי מאז ומתמיד התחתנו באמצעות שידוך. זה

היה הכלי שהשתמשנו בו כדי להגדיל ולהרחיב את העסק שלנו

וכדי להשתחל לתעשיות חדשות. אף אחד מאחַ י לא זכה לבחור

עם מי יתחתן ואני יודע שהגורל שלי לא יהיה שונה, אבל אין

מצב שאסכים לקבל את הגורל הזה על עיוור. אני לא מתכוון

לתת לסבתא שלי לתמרן אותי כמו שעשתה לאחים שלי, כשגרמה

להם לחשוב שהם בחרו את בנות הזוג שלהם בעצמם אף על פי

שהיא זאת שמשכה בחוטים כל הזמן.

הטלפון שלי מצלצל ואני חוזר למציאות ומחייך כשאני רואה

שיחת וידיאו נכנסת. אני מחכה צלצול אחד ואז עוד אחד, ורק

אז עונה.

"אתה צוחק עלי, לקס?" סילאס אומר ונראה זועם.

אני רק מושך בכתפיים ומעמיד את הטלפון על השולחן שלי,

מוכן לקבל את הטפת המוסר שלו. "אני רק בודק את הערנות

שלך, סִי. איך עוד אני יכול לבדוק שאתה באמת טוב בעבודה

שלך?"

הוא שולח אלי מבט מאיים ואני מתאמץ בלי הצלחה לא

לחייך בסיפוק, והשעשוע על הפרצוף שלי רק מגביר את הכעס

שלו. "איך לעזאזל אני אמור להסביר את זה לסבתא שלך?"

החיוך המדושן שלי נמחק בשנייה ואני מזדקף בכיסא. "אתה

לא," אני מזהיר אותו, ואף על פי שאני מנסה לדבר בקול יציב,

חוסר הנוחות שלי ניכר בדברי. "אני לא יכול לתת לסבתא לקבוע

איך תהיה הפגישה הראשונה שלי עם האישה שיכריחו אותי

להתחתן איתה. אני צריך לדעת מי זאת אשתי לעתיד, אני צריך

להכיר את האדם האמיתי מאחורי החזית שהיא בטח תציג לכולם

ברגע שיכירו בינינו רשמית."

פניו צונחות והכעס נעלם מהן, ואז הוא נאנח. "אם העניין הזה

יעלה, אני אעמיד פנים שאני לא יודע כלום," הוא אומר בחוסר

רצון, ואני רואה בעיניו משהו שנראה כמו הבנה.

אני מרכין ראש והלב שלי מתכווץ בכאב. הוא יודע למה

אני עושה את זה יותר טוב מכל אדם בעולם. אחרי הכול, הוא

זה שהציל אותי. סילאס היה זה שמצא אותי, היחיד שהצליח,

והמשפחה שלי ואני חייבים לו חוב גדול מאוד מאז ועד היום.

"מה אתה יודע על רָ איה לואיס? העפת אותי החוצה לפני

שהספקתי לקרוא את התיק שסבתא שלי הכינה עליה."

הוא מניד בראשו. "אתה יודע שאני לא יכול להגיד לך כלום.

מספיק גרוע שאתה בכלל יודע איך קוראים לה."

אני מתופף בעצבנות ברגל ומסתכל על הרצפה. אני יודע

שהוא לא ישנה את דעתו. ברגע שאנתק הוא יתחיל לקבור את

כל המידע שקיים עליה. "אני רק צריך לדעת עם מי אני עומד

להתחתן, סילאס. אני צריך לדעת שאני לא עומד לעשות את

אותה טעות פעמיים."

הוא מעביר יד בשיער ונאנח. "פאק," הוא אומר. הוא לא יכול

לסרב לי, והוא יודע את זה. "היא סטודנטית לרובוטיקה באַ סטוֹ ר

קולג'," הוא אומר בהיסוס, כאילו יודע שעוד יתחרט על זה שגילה

לי כל כך הרבה, אפילו שזה ממש מעט.

"רובוטיקה," אני אומר בשקט, מופתע מזה שהיא לומדת את

אותו תחום שאני למדתי. לא רק זה, היא גם רשומה לאותו קולג'

שאני למדתי בו, הקולג' שבמקרה שייך לאחת החברות הכי טובות

שלי.

"לקס," סילאס אומר בזהירות. "אתה צריך לדעת שהשידוך

עוד לא סופי. אבא של רָ איה ממש זקוק למיזוג שסבתא שלך

הציעה, אבל הוא לא רוצה שהעסקה תכלול את השידוך הזה.

כרגע, אני לא בטוח שהאירוסים האלה יֵצאו בכלל לפועל."

אני מציץ החוצה מהחלון ורגש לא מוכר מתנחל לי בחזה.

"לא," אני ממלמל. "יש לי הרגשה שהיא האחת."