הסרטון הראשון של אלי
ג'וש

"בייבי?" קראתי דרך דלת חדר השינה.
שקט.
"הכול בסדר שם?" הקול שלי התנגן בטון מתגרה, כי לא הצלחתי להתאפק.
אלי מלמלה משהו, חלש מכדי שאצליח לקלוט את המילים אבל חזק מספיק שאבין שהיא ממש מבואסת מההפסד.
"התערבות זו התערבות," הזכרתי לה.
"אני עדיין חושבת שרימית," היא צעקה מבעד לדלת.
"אני רימיתי? את זאת שהבריזה ממכון כושר בשביל לשחזר את ימי התהילה שלה כאצנית לקראת התחרות שלנו. אם כבר, את זאת שניסתה לרמות."
הדלת נפתחה בתנופה. "אל תתחיל עם זה בכלל. זה בדיוק אותו דיון של 'אבל טכנית את זו שעקבת אחרי קודם', ואני לא נכנסת לזה שוב, ג'ושוע."
היא שילבה ידיים על החזה, והמבט שלה היה חד כמו סכין.
כנראה הייתי אמור לדאוג מזה שהיא השתמשה בשם המלא שלי, מה שסימן שאנחנו על סף ריב אמיתי – הרי לגמרי רימיתי, והיא ידעה את זה, היא פשוט עוד לא קלטה איך עשיתי את זה – אבל איך לעזאזל אני אמור לנהל איתה שיחה רצינית כשהיא לבושה ככה?
מגפי עור עם עקבים. גרביוני רשת. חצאית קפלים שחורה קטנטנה. וגופיית בטן לבנה, קרועה בכמה מקומות. השיער הארוך שלה נפל על הכתפיים בגלים. היא מרחה את הדם המזויף על הצוואר והחזה שלה כמו שביקשתי, ולקחה לעצמה חופש יצירתי כשמרחה אותו גם על הציצים. היא נראתה כאילו יצאה מסרט אימה – הקורבן האחרון שנותר בחיים.
הקורבן שלי.
נשענתי על משקוף הדלת עם הידיים מעל הראש, וניפחתי קצת את השרירים כשאלי עקבה במבט לא רצוני אחר הזרועות שלי, והפרצוף הכועס שלה התחיל להתרכך. הגוף שלה בגד בה כשהידיים שלה השתחררו ונפלו לצדי גופה.
התכופפתי להסתכל לה בעיניים, בלי לנסות להסתיר את התגובה שלי למראה שלה בבגדים האלה. "לא נראית מודאגת במיוחד מרמאויות כשהזין שלי היה עמוק בתוכך על שפת הנהר."
אלי רעדה, והעפעפיים שלה כמעט נעצמו מהזיכרון שלי מזיין אותה מאחור כשהבגדים שלה קרועים בדיוק כמו עכשיו, בוץ מרוח על שנינו, הגב שלה מקושת לאחור והאגן שלה נחבט בי בכל חדירה חסרת רחמים. לא יכולתי לחכות עד שאקח אותה ליער ואצוד אותה שוב, וכשראיתי את העצבנות על הפנים שלה מתחלפת ברעב, הבנתי שאני לא היחיד שמוכן לעוד קצת משחקים פראיים.
"הייתי... מוסחת," היא אמרה.
רכנתי קרוב יותר והנמכתי את הקול. "אה, כן? זה מה שהיית?"
היא הנהנה, והעיניים החומות שלה נראו עמוקות כמו תהום באור העמום. השעה היתה תשע בערב, החתולים ישנו, מכורבלים יחד בקצה המיטה שלנו מאחורי אלי, ואני כבר כמעט סיימתי להכין את כל מה שצריך בחדר הפנוי כדי שנתחיל לצלם.
"קיבלת רגליים קרות, קפלוצ'י?" שאלתי. כבר חיכיתי בקוצר רוח ליום שבו אוכל לקרוא לה האמונד במקום זה. היא עומדת להיות כלה מהממת.
"לא," היא אמרה, עם מבט נחוש בעיניים. "התערבות זו התערבות."
דחפתי את עצמי מהמשקוף וזזתי הצידה. "אז קדימה, בואי נעשה את זה."
היא חלפה על פני וסגרה את הדלת על החתולים בחדר השינה כדי שלא יפריעו לנו. אם לא היינו נועלים אותם ככה בפנים, הם היו נעמדים יחד ממש מחוץ לדלת שסגרנו בשביל קצת פרטיות בזמן אמא-אבא שלנו, ומייללים בקולי קולות כדי שנכניס אותם. חשבנו שהמצב היה גרוע כשרק פרד הציק לנו, אבל מאז הוא הספיק ללמד את מוד את כל ההרגלים הגרועים שלו, ובקרוב לא תהיה דקה של שקט בבית הזה.
בסתר, אהבתי את זה. ואני די בטוח שגם אלי.
"אתה הולך לספר לי מה אנחנו עושים?" היא קראה מעבר לכתף שלה.
בהיתי בה ולא הייתי מסוגל לענות, כי עם כל צעד החצאית הקטנה שלה התרוממה מספיק כדי שאצליח לתפוס הצצה חטופה לישבן שלה, ופתאום כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה התחושה של הבשר החלק הזה בין השיניים שלי כשאני אנשך אותו.
"ג'וש?"
הרמתי מבט וראיתי אותה מסתובבת אלי עם מבט מתגרה בעיניים, כאילו היא ידעה טוב מאוד שהמראה שלה מפוצץ לי את המוח ומתכוונת לנצל את זה לטובתה. השובבה הקטנה והערמומית הזאת. אלוהים, כמה שאני אוהב אותה.
"כנסי לחדר השינה," אמרתי, וחוסר הסבלנות הפתאומי שלי הפך את המילים לפקודה.
העיניים שלה הבריקו. לא מכעס על זה שציוויתי עליה, אלא מציפייה. היא הסתובבה על עקביה והחצאית התנפנפה החוצה – פאק, איזה תחת – וחצתה את הסלון בצעדים נחושים. צעדתי אחריה כמו טורף, המגפיים שלי רעמו על רצפת העץ, האדרנלין הקפיץ לי את הדופק והזין שלי התקשה מתשוקה. בחודשים האחרונים עברו לי בראש אינספור תרחישים להיכרות הרשמית בין אלי לעוקבים שלי, לפני שבחרתי את זה שלדעתי יהיה לו את האפקט הגדול ביותר, ועכשיו כבר הייתי חסר סבלנות להתחיל לצלם, כי התלבושת שלה עשתה לי דברים. דברים אפלים, תאוותניים, מושחתים.
הסיבה היחידה שלא שלחתי יד ותפסתי אותה בשיער היתה שידעתי שזה יהרוס לה את התלתלים היפים האלה. ובאותה מידה, הדבר היחיד שמנע ממני להתנפל עליה היה המחשבה כמה קשה יהיה לנקות את כל הדם המזויף מהשטיח. מזל שהעברנו את המיטה הישנה שלי לחדר הפנוי שלה וכיסינו אותה במצעים כהים. אפילו שמנו מגן מזרון, כי זו ממש לא הפעם הראשונה שאנחנו מתגלגלים עליה כשאחד מאיתנו מכוסה בדם מזויף. לפני חודש בערך, אלי חזרה מהעבודה באמצע אחד הצילומים שלי, העיפה בי מבט אחד ופשוט התנפלה עלי.
היא פתחה את דלת החדר ואור אדום נשפך החוצה וצבע את הצללית שלה בארגמן. הצעדים שלה נעצרו לרגע, והכתפיים שלה נדרכו כשהיא קלטה את הסצנה שהכנתי. ההיסוס הקל הזה רק חירמן אותי יותר. גם אחרי חודשים שאנחנו עושים את זה, גם אחרי שלא בגדתי באמון של אלי אפילו פעם אחת, היא עדיין לא הצליחה להימנע מההתפרצויות הקטנות האלה של פחד אינסטינקטיבי. המוח הקדום שלה מזהיר אותה שהיא בסכנה, ואני כבר הפסקתי לנסות להסתיר את ההנאה שלי בכל פעם שזה קרה.
כן, אני דפוק, אבל לפחות עכשיו אני שלם עם זה.
אלי שחררה נשימה, יישרה את הכתפיים ונכנסה פנימה.
נכנסתי אחריה וסגרתי את הדלת. לפרד יש ריאות חזקות, ולא רציתי שהמיקרופון יקלוט את היללות שלו אם הוא יתעורר במצב רוח רע.
"איפה אתה רוצה אותי?" שאלה אלי.
קפאתי במקום וכמעט פלטתי, "על הברכיים עם פה פתוח, כמו ילדה טובה," לפני שקלטתי שהיא שואלת בעצם איפה להתמקם בשביל הצילום.
"תישארי בדיוק שם," אמרתי וצעדתי אל הארון שמולה. "אבל קודם יש לי הפתעה בשבילך."
היא נאנחה. "הפתעה טובה או הפתעה רעה?"
הסתובבתי אליה בעלבון. "מתי בדיוק ההפתעות שלי היו רעות?"
אלי הרימה יד, ומסיבה כלשהי הרגשתי שנכנסתי ישר למלכודת. "חשבתי שאף פעם לא תשאל." היא התחילה לספור על האצבעות. "הפעם שפרצת לי לבית והייתי בטוחה שאני עומדת להירצח על ידי רוצח סדרתי. הפעם ששמת מצלמה בחדר שלי בשביל שאחשוב שאני עומדת לככב באתר פורנו בסרטון נקמה. הפעם ששלחת לי כמות מופרכת של שושנים, שהן רעילות לחתולים. הפעם שניסית להרעיל אותי עם ביצים לא מבושלות, ו..."
שלפתי את ההפתעה שלי מהארון וזרקתי אותה עליה. טוב, אז אולי לא חיזרתי אחריה בדרכים הכי שפויות, אבל בסוף הכול הסתדר, לא?
היא תפסה אותה באוויר. "מה זה... אהה." ההבעה שלה התרככה כשהיא הרימה אלי את המבט. "הכנת לי מסכה משלי?"
הנהנתי. "הייתי צריך למדוד לך את הפנים בזמן שישנת ואת כל הזמן התהפכת, אז יכול להיות שהיא לא תתאים בול, אבל היא אמורה להיות מספיק טובה לבינתיים."
הפה שלה התעקם בחיוך קטן. "קריפי, אבל מתוק."
פתחתי את הפה להחזיר לה עקיצה, אבל היא כבר שמה את המסכה – גרסה קטנה וקצת פחות מאיימת משלי – וכן, הקינק שלי למסכות עבד גם הפוך. או שזה פשוט קינק לאלי? עדיין לא הצלחתי להבין.
"או, וואו," היא אמרה, וקולה נשמע קצת עמום מתחת למסכה. "באמת אפשר לראות די טוב דרך הדבר הזה."
אני רק עמדתי שם ושתיתי אותה במבט, ותהיתי בפעם המיליון איך לעזאזל התמזל מזלי ככה. היצור המהמם הזה הסכים להתחתן איתי. אפילו בחלומות הכי פרועים שלי לא חשבתי שאי פעם יהיה לי סוף טוב מהאגדות. לא עם הילדות שהיתה לי, לא עם העובדה שנאלצתי לחיות כמו נזיר מתבודד רק בגלל הזיכרון של אבא שלי. אבל אז אלי נכנסה לחיים שלי והראתה לי שהגיע הזמן לשחרר את הפחד. היא לימדה אותי לסמוך על עצמי, לימדה אותי שזה בסדר לחבק את הצדדים האפלים שלי בלי לנתח יותר מדי את הרצונות ותשוקות שלי. אהבתי את מה שאהבתי, וזה היה בסדר. במיוחד כי גם היא אהבה את זה.
כאילו אלי קלטה לאן המחשבות שלי פנו, היא הטתה את ראשה, ובגלל המסכה התנועה נראתה יותר קריפית מאשר סקרנית. הזין שלי התקשה מהמראה הזה. בשלב הזה כבר הייתי כל כך קשה, שזה כמעט כאב. תנו לה סכין, והיא החלום הרטוב של כל חובב סרטי אימה.
"בייבי? אתה בסדר שם?" היא שאלה.
"כן," שיקרתי - הייתי ממש קרוב ללאבד את זה. "רק... אל תזוזי."
באלוהים, רק אל תזוזי, התחננתי אליה בלב. בקושי החזקתי את עצמי, כל כך אבוד מול האישה הזאת, שאם היא רק היתה רומזת לי עם האצבע, זה היה סוף הסיפור של הרעיון לצלם את הסרטון הזה יחד, ואני באמת רציתי לצלם אותו.
פעם, כשרק התחלתי לעקוב אחרי החשבון שלה, זרקתי בצחוק שיום אחד אכריז עליה כשלי בפומבי, אבל עכשיו זה היה הדבר האמיתי. הדרך שלי להגיד לכל המעריצים שאני כבר לא פנוי. האם חשבתי שזה יעצור את שטף התגובות הפראיות? ממש לא; הם בטח יתחילו להציע הצעות מגונות לשנינו במקום רק לי – ומי יכול להאשים אותם? זה היה יותר הרצון של להכריז לעולם שאלי שלי (ויותר חשוב מזה, שאני שלה), ואף על פי שעדיין העליתי תמונות טיזינג בלי חולצה ועם שריטות ודם, כבר לא הייתי זקוק להערצה של ההמונים. עכשיו היא היתה היחידה שבשבילה עשיתי את זה.
הסתובבתי ושלפתי את ציוד הצילום שלי מהארון. הקטעים שרציתי לצלם היו פשוטים אבל עם אימפקט חזק, וכבר בחרתי את השיר המושלם שילך איתם. בזמן שאלי עשתה מה שאמרתי לה, והביטה בי מבעד לעיניים החלולות של המסכה – כל כך פאקינג סקסית – התחלתי למקם את החצובה בקצה המיטה ואז שיחקתי עם התאורה עד שהיא היתה בגוון האדום המושלם; לא מסנוורת מדי, רק בהירה מספיק כדי להאיר אותנו. את המצלמה לקח יותר זמן לסדר, כי צילמתי במצב אור חלש, וההגדרות תמיד היו עדינות יותר.
רק אחרי שהכול היה מוכן שלפתי מהמדף את הסכין האהובה עלי והסתובבתי אל אלי. "את הולכת להיות זו שמובילה היום."
הצחוק שלה היה עמום מתחת למסכה. "אתה בטוח שזה רעיון טוב אחרי מה שקרה בפעם הקודמת?"
הורדתי מבט ליד ימין שלי, עם הצלקת על גב כף היד, ואז הרמתי אליה שוב את המבט. "התכוונתי למה שאמרתי, בייבי." התקדמתי אליה בצעדים אטיים, ובו זמנית שלפתי את הסכין מהנדן, הקפצתי אותה באוויר ותפסתי אותה מהקצה. "אני בשמחה אתן לך לחתוך אותי מתי שרק תרצי, כל עוד תעשי גם את הדבר הזה עם הפה." הדבר הזה שמכווץ לי את האצבעות, הופך לי את הבטן, מרעיד לי את הירכיים וגורם לי לגמור ברגע, שאני כל כך אוהב.
הגשתי לה את הסכין כשהידית פונה אליה, והיא לקחה אותה בלי היסוס.
האוויר ברח לי מהריאות בנשיפה חדה כשצעדתי צעד אחד אחורה. אלי, מכוסה בדם, עם מסכה על הפנים, מחזיקה נשק ביד. פאק, אני עומד לגמור במכנסיים שוב, נכון?
לפני שאיכנע לדחף להושיט יד ולגעת בה, חזרתי לארון, פשטתי את החולצה בדרך והפלתי אותה על הרצפה. השאיפה החדה של אלי העבירה צמרמורת אפלה לאורך עמוד השדרה שלי. אהבתי שהיא עדיין מגיבה אלי בצורה חזקה כל כך, אהבתי איך שהיא מראה את הרגשות שלה בפתיחות כזאת. בגלל זה אהבתי כל כך ללחוץ לה על הכפתורים כל הזמן, רק כדי לראות אותה מגלגלת עיניים או נלחמת בחיוך כשהעמידה פנים שהיא לא נהנית.
שלפתי את המסכה שלי מהמעמד וצעדתי אל המיטה. "אני אשכב על הגב. השוט הראשון שנצלם יהיה רחב, ואני רוצה שתזחלי עלי מלמטה."
"בשמחה," היא גרגרה.
כבר לא יכולתי אפילו להסתכל עליה. הזין שלי נמתח כנגד הרוכסן כאילו יש לו חיים משלו, כאילו הוא מנסה למצוא דרך לצאת מהמכנסיים, בידיעה שהמקום האהוב עליו בעולם נמצא רק כמה צעדים ממנו, והוא מעוצבן מהעובדה שהאידיוט שהוא מחובר אליו מתרחק מהמקום הזה במקום להתקרב אליו.
"רק עוד כמה דקות," אמרתי לעצמי, וחפרתי עמוק בתוכי כדי למצוא את השריד האחרון לכוח הרצון שלי.
"הצילום הבא יהיה יותר מקרוב," אמרתי, התיישבתי על קצה המזרן ומשכתי את המסכה על הפנים. "אני רוצה שתריצי את קצה הסכין לאורך החזה שלי." נשכבתי לאחור והצצתי לכיוון המצלמה, ממקם את עצמי במרכז המיטה כדי להיות בתוך הפריים.
"אתה מאוד מקצועי כרגע," אמרה אלי.
נשפתי אוויר. "זאת הסיבה היחידה שאת עדיין לבושה."
היא צחקקה. "די סקסי שאתה נותן לי הוראות כאילו אני חלק מהתפאורה שלך."
כמעט גנחתי. "אני מתחנן, אני עוד שלוש שניות מפיל אותך על הרצפה. בואי נסיים עם זה, ואז אני אזכיר לך כמה אני באמת לא מקצועי."
"כן, המפקד," היא אמרה בקול מתנגן, והיה ברור שאני עומד להחטיף לה בתחת אחר כך.
"הצילום האחרון יהיה ממרחק של מטר אחד או שניים," הצלחתי איכשהו להמשיך. "אני רוצה שתחזיקי לי את הצוואר ביד שמאל כדי שכולם יראו את טבעת האירוסים."
"ומה יהיה הכיתוב בתמונה?" שאלה אלי.
"כשהיא אומרת כן," עניתי לה.
היא השמיעה קול נמוך ומתחתי את הצוואר כדי להסתכל עליה, והמבט שלי ניסה אוטומטית לסרוק את פניה כדי לקרוא את ההבעה שלה, אבל המסכה הארורה הסתירה הכול.
"את לא אוהבת את זה?" שאלתי.
"לא." הברך שלה נלחצה על קצה המזרון, והיא הניחה את ידיה משני צדי הרגליים שלי. "אני מתה על זה."
שלפתי מהכיס את השלט של המצלמה ולחצתי על כפתור ההקלטה בדיוק בזמן. אלי דחפה את עצמה קדימה, נעמדה על ארבע ופישקה את הרגליים מעלי. היא החזיקה את הסכין באגרוף שלה כשהלהב מופנה בזהירות הצדה, והתחילה לזחול במעלה הגוף שלי, ופאקינג שיט, אם זה יהיה הדבר האחרון שאראה בחיי, אני אמות אדם מאושר.
השרירים בכתפיים ובזרועות שלה התכווצו ברכות בכל תנועה. הגופייה המוכתמת בדם שלה נפתחה ויכולתי להציץ ישר לתוך המחשוף שלה. משום מה המסכה הפכה את זה לעוד יותר לוהט. ידעתי שהאנונימיות היא חלק גדול מהמשיכה אצל הרבה אנשים בקהילה שלנו, אבל בשבילי, הידיעה שאלי היא זו שנמצאת מתחת למסכה היא מה שעשה את זה לכל כך מפתה. העובדה שהיא לבשה אותה מרצונה החופשי, במיוחד בשבילי. העובדה שהיא אפילו נראתה נהנית מזה בדיוק כמוני, גם אם הייתי צריך לנצח בהתערבות כדי להביא אותה לכאן.
אלי עצרה כשהיינו זה מול זה והתיישבה, הנמיכה את עצמה ישירות על הזקפה שלי וגלגלה את האגן שלה בתנועות חוזרות. שנינו גנחנו. היא הרימה את הסכין, העבירה את הקצה שלו במעלה הבטן שלי ונעצרה כשהוא היה בדיוק מעל הלב.
"תעקרי אותו מהמקום, בייבי," אמרתי לה. "הוא שלך."
"אני בחיים לא אוכל לפגוע בך," היא אמרה בקול רך וגלגלה את האגן שלה שוב.
הייתי חייב לתפוס לה את המותניים ולהחזיק אותה במקום, כי אם היא היתה עושה את זה עוד פעם אחת, הייתי מאבד את שריד השפיות האחרון שלי ומחליט שבעצם לא כל כך אכפת לי מהצילומים הלילה.
"אני צריך למקם מחדש את המצלמה," סיננתי.
"שתזדיין המצלמה," היא אמרה והחליקה את הסכין חזרה במורד הבטן שלי. "אני רוצה לשחק."
האצבעות שלי ננעצו לה במותניים. "אלי..."
היא הניחה יד אחת ליד הראש שלי ורכנה קדימה, מקרבת את הציצים שלה כמעט עד הפה שלי. "מי אמר שאנחנו לא יכולים לצלם שני סרטונים הלילה?" היא אמרה בטון נמוך ומפתה. "אחד בשביל המעריצים שלך, ואחד רק בשבילנו."
"כל עוד נצלם את זה של המעריצים קודם," אמרתי. "אני לא חושב שהתלבושת שלך תשרוד את מה שאני רוצה לעשות לך עכשיו."
היא נשפה בשקט. "אז אפשר בבקשה לצלם את זה מהר? אני מרגישה שאני אמות אם לא תיכנס לתוכי כבר."
שריד ההתנגדות האחרון שלי אמר שלום, התחפף ונעלם. איך לעזאזל הייתי אמור להישאר מרוכז כשהיא אומרת לי דברים כאלה? ברור שלא הצלחתי. הייתי צריך לדעת שזה קרב אבוד מהרגע שראיתי אותה בחצאית הקטנטנה ההיא. מה היא בכלל לבשה מתחת לחצאית?
שחררתי את המותן שלה והרמתי את שולי החצאית, ואז נחנקתי פתאום ותלשתי מעל את המסכה כדי לוודא ש– לא, היא לא לובשת תחתונים.
"אלי," נשמתי בכבדות ונשמעתי נואש.
"המממ?" היא ענתה, וניצלה את החופש החדש שלה כדי לגלגל שוב את האגן על הזקפה שלי, שעדיין היתה כלואה מתחת לג'ינס.
זין על הכול. מה זה משנה באיזה סדר נצלם? בטוח נוכל לארגן תלבושת אחרת אם זאת לא תשרוד את הדקות הקרובות.
בבת אחת ובקול תלישה חזקה, קרעתי את המפשעה של הגרביונים שלה.
היא פתחה לי את הרוכסן בזמן שיא. ואז התרוממה, זרקה את הסכין לאיפשהו, החליקה יד בינינו והובילה את קצה הזין שלי אל הפתח שלה.
שלחתי יד והסרתי ממנה את המסכה בדיוק כשהיא שקעה עלי. הייתי חייב לראות את הפנים שלה עכשיו, לראות את העיניים שלה מתרחבות ואת השפתיים שלה נפערות כשאני חודר אליה. היא לא אכזבה; היא התנשפה בכבדות כשאחזתי במותניים שלה ומשכתי אותה עד הסוף עלי. היא עצרה לרגע אחרי שהתיישבה לגמרי, כאילו היתה צריכה רגע להסתגל לחדירה, או פשוט לנשום את הנוכחות שלי.
פאק.
"זוזי," אמרתי בחוסר סבלנות. "אני רוצה לראות את הציצים האלה קופצים בזמן שאת רוכבת עלי."
היא הקיפה את השדיים שלה בידיה ומרחה את הדם המזויף על הגופייה. "הציצים האלה?"
הנהנתי ודחקתי את האגן שלי למעלה, כי אם היא לא תתחיל לזוז, אני אתחיל.
הראש שלה נזרק לאחור כשהתחילה לשחק עם עצמה, והפטמות שלה הזדקרו כשגלגלה עליהן את האגודלים. דחפתי את עצמי לתוכה שוב, ואז היא התחילה לזוז. האגן מתגלגל, השרירים שלה כבר לופתים את הזין שלי, והיא כולה חמה ורטובה ומזמינה ושלי. כל התוכניות המסודרות שלי לגבי מה שרציתי לעשות לה עפו מהחלון. ברוב הפעמים שהזדיינו אני הייתי זה שלקח שליטה, שאמר לה מה לעשות, במילים או במעשים. אבל ברגע הזה רק רציתי להרגיש אותה, לצפות בה, להתענג על העובדה שאני עומד לבלות איתה את שארית חיי. לגרום לה לצחוק, לגרום לה לגמור, לגרום לה להרגיש בטוחה, להרגיש שרואים אותה, ולסגוד לה כמו לאלה.
תפסתי את התחת שלה וכיוונתי אותה לקצב מהיר יותר, והצלילים החלקלקים והנשימות הנואשות שלנו מילאו את החדר כששנינו מיהרנו אל קו הסיום. אף אחד מאיתנו לא דיבר, המבטים שלנו היו נעולים זה בזה והעיניים של אלי הקרינו כל כך הרבה אהבה ומסירות שזה כאב. כאילו היא באמת חתכה חתיכה מהלב שלי ועכשיו הוא חי מחוץ לגוף שלי, בתוכה. אם מישהו יפגע פעם באישה הזאת, אני אשרוף את כל העולם המחורבן הזה עד היסוד. כוכב הלכת הזה יהפוך לכדור אש.
"אני אוהב אותך," אמרתי, והמילים האלו אף פעם לא נראו לי כל כך ריקות מתוכן. מה שהרגשתי כלפי אלי היה יותר מאהבה. זו היתה אובססיה, רכושנות, מסירות. היא השתלטה על כולי, בגוף ובנפש.
"ג'וש," היא לחשה כשהיא כבר על סף גמירה. "אני אוהבת אותך."
"תראי לי," אמרתי ודחפתי למעלה. האגנים שלנו התנגשו ולחץ הצטבר בבסיס עמוד השדרה שלי. "תרטיבי אותי, בייבי."
היא צנחה קדימה, ידיה נשענות משני צדי הראש שלי והציצים שלה מקפצים בזמן שהיא מזיינת אותי. הביצים שלי התחילו להתכווץ. הנשימה שלה נעתקה. העפתי מבט למטה, אל נקודת החיבור בין הגופים שלנו, צפיתי בה עובדת על הזין שלי וגנחתי כשהיא החלה להתפרק מעלי. הגב שלה היה קמור, הדפנות שלה התכווצו סביבי וקולות נמוכים ורעבים נפלטים מהשפתיים שלה.
ואז גם אני גמרתי, קובר את עצמי עמוק ככל שיכולתי ומצמיד אותה אלי בזמן שפרקתי את עצמי בתוכה. השרירים הפנימיים שלה עדיין התעוותו סביב הזין שלי, מאריכים את הרגע בשביל שנינו עד שהיינו מרוקנים לחלוטין, שוכבים שם מצח למצח ונושמים בכבדות.
העברתי ידיים למעלה ולמטה על גבה בזמן ששנינו נרגענו לאט מהאקסטזה. הרגשתי אותה שוקעת לתוכי, הראש שלה צנח לתןך היד שלי כשנמסנו יחד לתוך אושר של אחרי אורגזמה. הנשימות שלה חיממו לי את הצוואר. הדם המזויף שנמרח בינינו כיסה לי את החזה בחומר דביק. לגמרי היינו צריכים לחכות עם זה עד אחרי הסרטון לעוקבים, כי עכשיו כל מה שרציתי זה לשכב פה איתה ככה כל הלילה.
כמה דקות אחר כך, היא היתה זאת שדחקה בי להתיישב, ושכנעה אותי שאנחנו חייבים לקום ולהתנקות כדי לצלם את שאר השוטים. אחר כך התקלחנו יחד, והרגשתי את הדופק שלה רועד מתחת לאצבעות שלי כשאחזתי לה בגרון וגרמתי לה לגמור פעם שנייה.
עכשיו התכרבלנו יחד על הספה, פרד ישן על ברכיה של אלי, מוד ערה על הברכיים שלי ושיחקה עם שרוכי הקפוצ'ון שלי בזמן שערכתי את הגרסה הלא פורנוגרפית של מה שצילמנו הערב. אלי קראה ספר בזמן שעבדתי, עוד רומן ארוטי שהייתי בטוח שאני עומד להפיק ממנו תועלת בקרוב מאוד. בבית שררו שקט ושלווה.
כשסיימתי, זזתי קצת הצדה והראיתי לאלי את המסך של הנייד שלי. "איך יצא?"
היא הניחה את הספר והצמידה את הראש שלה אלי, צופה בסרטון, מנענעת בראשה אבל לא עוצרת את החיוך שהתפשט לה על הפנים. "אם העוקבים שלך לא שנאו אותי עד עכשיו, הם הולכים לתעב אותי לגמרי עכשיו."
"למה?" שאלתי.
היא שילבה את היד שלה בשלי והשעינה את הרקה על הכתף שלי. "כי כל מי שיראה את זה יֵדע בדיוק מה אתה מרגיש כלפי. והאמת? גם אני הייתי שונאת את עצמי אם היינו מתחלפים בתפקידים." היא לחצה על זרועי. "אתה אוהב אותי ממש, נכון?"
הדבקתי נשיקה לראש שלה. אם זה לא היה מפריע לחתולים, הייתי מושיב אותה על הברכיים שלי. "פאקינג ממש הרבה."
"גם אני אוהבת אותך פאקינג ממש הרבה," היא אמרה והתכרבלה קרוב יותר.
בנגיעה קלה של האגודל, לחצתי על "העלה סרטון", ובילינו יחד את שארית הלילה על הספה, צוחקים יחד וקוראים מחדש תגובות ישנות שאלי השאירה על הסרטונים שלי, תוהים אם עוד מערכות יחסים התחילו כמו שלנו, בקצת סטוקינג קליל, בלי שהיה לנו מושג שבצד השני של העיר בן הדוד של אלי, ג'וניור, עומד כרגע בפינת רחוב חשוכה וצופה באישה יפהפייה שלא היה לה מושג שהוא שם.
לא היה לה מושג שהוא תמיד היה שם.